קהלת - היצירה המלאה

 לאחרונה, בקונצרט ב- 13.7.2021, הושלם הביצוע של כל עשרת הפרקים של קהלת למקהלה מעורבת, ע"י האנסמבל שלנו קולות הרנסנס תל אביב בניצוח אלון ובר. בסרטון תוכלו לצפות ולהאזין ליצירה כולה ברצף, במעין קולאג' של קונצרטים מהשנים 2015-2021.

תודה לאלון ולכל חברי האנסמבל על השותפות לכל אורך הדרך!

אני מקווה שבקרוב נבצע את היצירה בשלמותה בקונצרט, ונקליט הקלטת אולפן.

הטקסט במלואו :

קוהלת פרק יא

א שַׁלַּח לַחְמְךָ, עַל-פְּנֵי הַמָּיִם:  כִּי-בְרֹב הַיָּמִים, תִּמְצָאֶנּוּ.  ב תֶּן-חֵלֶק לְשִׁבְעָה, וְגַם לִשְׁמוֹנָה:  כִּי לֹא תֵדַע, מַה-יִּהְיֶה רָעָה עַל-הָאָרֶץ.  ג אִם-יִמָּלְאוּ הֶעָבִים גֶּשֶׁם עַל-הָאָרֶץ יָרִיקוּ, וְאִם-יִפּוֹל עֵץ בַּדָּרוֹם וְאִם בַּצָּפוֹן--מְקוֹם שֶׁיִּפּוֹל הָעֵץ, שָׁם יְהוּא.  ד שֹׁמֵר רוּחַ, לֹא יִזְרָע; וְרֹאֶה בֶעָבִים, לֹא יִקְצוֹר.  ה כַּאֲשֶׁר אֵינְךָ יוֹדֵעַ מַה-דֶּרֶךְ הָרוּחַ, כַּעֲצָמִים בְּבֶטֶן הַמְּלֵאָה:  כָּכָה, לֹא תֵדַע אֶת-מַעֲשֵׂה הָאֱלֹהִים, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה, אֶת-הַכֹּל.  ו בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת-זַרְעֶךָ, וְלָעֶרֶב אַל-תַּנַּח יָדֶךָ:  כִּי אֵינְךָ יוֹדֵעַ אֵי זֶה יִכְשָׁר, הֲזֶה אוֹ-זֶה, וְאִם-שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד, טוֹבִים.  ז וּמָתוֹק, הָאוֹר; וְטוֹב לַעֵינַיִם, לִרְאוֹת אֶת-הַשָּׁמֶשׁ.  ח כִּי אִם-שָׁנִים הַרְבֵּה יִחְיֶה הָאָדָם, בְּכֻלָּם יִשְׂמָח; וְיִזְכֹּר אֶת-יְמֵי הַחֹשֶׁךְ, כִּי-הַרְבֵּה יִהְיוּ כָּל-שֶׁבָּא הָבֶל.  ט שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶיךָ, וִיטִיבְךָ לִבְּךָ בִּימֵי בְחוּרוֹתֶיךָ, וְהַלֵּךְ בְּדַרְכֵי לִבְּךָ, וּבְמַרְאֵי עֵינֶיךָ; וְדָע, כִּי עַל-כָּל-אֵלֶּה יְבִיאֲךָ הָאֱלֹהִים בַּמִּשְׁפָּט.  י וְהָסֵר כַּעַס מִלִּבֶּךָ, וְהַעֲבֵר רָעָה מִבְּשָׂרֶךָ:  כִּי-הַיַּלְדוּת וְהַשַּׁחֲרוּת, הָבֶל.

עוד על היצירה:

קֹ‏הֶ‏לֶ‏ת היא יצירה חדשה למקהלה מעורבת א-קפלה בארבעה קולות וכוללת 10 פרקים קצרים במשך כולל של כ- 25 דקות. הטקסט הוא פרק י"א בספר קהלת במלואו כאשר כל אחד מפסוקי הפרק מולחן כפרק מוסיקאלי נפרד. פרק י"א מהווה בעיני שיאה של המסה הפילוסופית של קהלת על מהות חיי האדם וההתמודדות עם אי-הוודאות וארעיות החיים, רגע לפני יום הדין בפרק י"ב המסיים את הספר. קהלת הוא ספר חריג במידת מה במכלול התנ"כי  בכך שהוא מתרכז באדם ופחות באלוהים ובכך הספר קרוב גם לעולם החילוני, עד כדי כך שכמעט לא נכלל בתנ"ך בעת סגירתו. הסגנון המוסיקלי הוא מודאליות בת-זמננו, בהשראת שיטתו המודאלית של המורה הראשון שלי לקומפוזיציה צבי הרי נדל (1908-1987). השימוש במודוסים מקרב את היצירה לעולם העתיק ממנו בא הטקסט, וכן מאפשר ביצוע היצירה גם ע"י אנסמבלים שאינם מורגלים בתובענות של המוסיקה המודרנית, כגון אנסמבל "קולות הרנסאנס" בו אני שר ועבורו נכתבת היצירה. למרות הדמיון לעולם הרנסאנס מדובר פה במוסיקה חדישה עם שילובים  בין מודוסים שונים ולעתים בי-מודאליות באופן שנועד ליצור מוסיקה על-זמנית, כזו שאיננה בהכרח שייכת לתקופה מסוימת, כפי שחוכמתו של קהלת היא על-זמנית ועשויה לדבר לאדם המודרני באותה מידה כפי שדיברה לפני אלפי שנים.

"שַׁלַּח לַחְמְךָ, עַל-פְּנֵי הַמָּיִם:  כִּי-בְרֹב הַיָּמִים, תִּמְצָאֶנּוּ"  הוא הטקסט המוכר של פסוק א' הפותח את היצירה במעין כורל הומופוני מלכותי (maestoso) במודוס לה-אאולי (סולם לה מינור טבעי) והיפוך הראי שלו לה-מיקסולידי.  

פסוק ב' הוא שיר במבנה א-ב-א הממשיך את המוטיב הרעיוני של התמודדות עם אי-הוודאות העתידית: " תֶּן-חֵלֶק לְשִׁבְעָה, וְגַם לִשְׁמוֹנָה", כלומר חלק את הונך לערוצים שונים ואל תשים את כל הביצים בשק אחד, "כִּי לֹא תֵדַע, מַה-יִּהְיֶה רָעָה עַל-הָאָרֶץ". מוטיב "כי לא תדע" מתנגן באוסטינטו רתמי בקולות הפנימיים, אלט וטנור, ובו-זמנית "תן-חלק" הלירי מושר בקנון בקולות סופרן ובס, במודוס אאולי המדגיש את הקשר הרעיוני לפסוק א'. המשך הפסוק כולל פוגטו מעט קודר על הטקסט "מה-יהיה רעה" המבטא את הפחד מאי-הוודאות העתידית, לפני חזרה לחלק הראשון וסיום על מוטיב אי-הוודאות "כי לא תדע".

פסוק ג' הוא רצ'יטטיב במודוס דורי המפרט את אי-הוודאות המטאורולוגית בעולם החקלאי: דרוש גשם "אִם-יִמָּלְאוּ הֶעָבִים גֶּשֶׁם עַל-הָאָרֶץ יָרִיקוּ" ומאידך, מזג אוויר סוער מדי עלול להרוס: "וְאִם-יִפּוֹל עֵץ בַּדָּרוֹם וְאִם בַּצָּפוֹן--מְקוֹם שֶׁיִּפּוֹל הָעֵץ, שָׁם יְהוּא".  ובהמשך, פסוק ד', המולחן בפוליפוניות במודוס לידי ובהיפוכו הלוקרי, מזהיר כי מי שיושפע מחששותיו מנזקי מזג האוויר לא יצליח "שֹׁמֵר רוּחַ, לֹא יִזְרָע; וְרֹאֶה בֶעָבִים, לֹא יִקְצוֹר". 

"כַּאֲשֶׁר אֵינְךָ יוֹדֵעַ מַה-דֶּרֶךְ הָרוּחַ, כַּעֲצָמִים בְּבֶטֶן הַמְּלֵאָה" (רמז לפלא ההריון), "כָּכָה, לֹא תֵדַע אֶת-מַעֲשֵׂה הָאֱלֹהִים, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה, אֶת-הַכֹּל" אומר פסוק ה' המולחן בבי-מודאליות: יוני והיפוך הראי שלו פריגי. בדומה לפסוק ב' גם כאן מוטיב אי-הידיעה מופיע באוסטינטו, הפעם במקצב חמישה-רבעים, בסגנון שהוא כמעט אתני-ישראלי.

פסוק ו' לא מרפה מההתמודדות עם אי-הוודאות בעולם החקלאי, ומחזק את ההמלצות מהפסוקים הקודמים לזרוע גם ביום וגם בלילה כי אין לדעת מי מהגידולים ייצלח: "בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת-זַרְעֶךָ, וְלָעֶרֶב אַל-תַּנַּח יָדֶךָ:  כִּי אֵינְךָ יוֹדֵעַ אֵי זֶה יִכְשָׁר, הֲזֶה אוֹ-זֶה, וְאִם-שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד, טוֹבִים". הלחן הוא מעין ואריאציה על הלחן של פסוק ב' ובכך החזרה הרעיונית הטקסטואלית מובעת גם באמצעות המוסיקה.

"וּמָתוֹק, הָאוֹר; וְטוֹב לַעֵינַיִם, לִרְאוֹת אֶת-הַשָּׁמֶשׁ", לאחר הדאגות מזכיר לנו פסוק ז' שהחיים (האור) טובים! ומה יותר טבעי לאופטימיות הזו כמו ריקוד איכרים, טרנטלה בשש שמיניות, ובמודוס דורי. 

פסוק ח' - "כִּי אִם-שָׁנִים הַרְבֵּה יִחְיֶה הָאָדָם, בְּכֻלָּם יִשְׂמָח; וְיִזְכֹּר אֶת-יְמֵי הַחֹשֶׁךְ, כִּי-הַרְבֵּה יִהְיוּ כָּל-שֶׁבָּא הָבֶל", מגיע זמן סיכום: יש לשמוח בחיים ולזכור שהחיים בני חלוף (כמשמעות המילה הבל בקהלת). וכמו בסיכום נאום, פסוק זה מולחן כרצ'יטטיב במודוס פריגי. 

שיאו של הפרק בהמלצה האולטימטיבית לשמוח בחיים, ולהיות מוסרי ושלם עם עצמך, כי בסופו של דבר מעשייך הם מהות חייך והם מה שתביא איתך ליום מותך: " שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶיךָ, וִיטִיבְךָ לִבְּךָ בִּימֵי בְחוּרוֹתֶיךָ, וְהַלֵּךְ בְּדַרְכֵי לִבְּךָ, וּבְמַרְאֵי עֵינֶיךָ; וְדָע, כִּי עַל-כָּל-אֵלֶּה יְבִיאֲךָ הָאֱלֹהִים בַּמִּשְׁפָּט", פסוק ט' מולחן כשיר א-ב-א במודוס מיקסולידי ומסתיים במוטו "שמח בחור"!

פסוק י' מסיים את פרק י"א של ספר קהלת ואת היצירה ומדגיש את הציווי המוסרי: יש לבחור בטוב ובשמחה ולהרחיק את הכעס והרע מאיתנו, כי החיים הם הבל - כלומר ארעיים ובני-חלוף. "וְהָסֵר כַּעַס מִלִּבֶּךָ, וְהַעֲבֵר רָעָה מִבְּשָׂרֶךָ:  כִּי-הַיַּלְדוּת וְהַשַּׁחֲרוּת, הָבֶל." בחזרה למודוס אאולי והיפוכו המיקסולידי, הפרק איטי, שקט, ומהורהר יותר מקודמיו. 

יובל שי-אל, מאי 2015